מהגן לכיתה א'

המעבר מן הגן לביה"ס הוא אחד המעברים המשמעותיים בחיי הילד וההורים.

הילד נכנס לעולם חדש בו הוא מרגיש את ציפיות הוריו והסביבה.

כמו כן הילד נדרש להתאים עצמו לנורמות התנהגות שביה"ס מכתיב.

חשוב לא ליצור לחץ, אשר עלול להפוך למתח בין ההורה לילד.

חשוב לראות בילד העולה לכיתה א' כיחידי ולא כמתחרה באחיו הגדולים.

כמו כן חשוב לאפשר לילד לקחת אחריות על הכנת השיעורים, סידור הילקוט ועמידה בלוח זמנים.

ההורים צריכים להיות שם לתמיכה, עזרה והכוונה בעת הצורך.

 

 עשרת הדברות " עשה ואל תעשה" להורים העולים לכיתה א':

 

  • עזור לילדך לארגן את יומו כשכלול בו זמן הכנת שעורים וזמן משחק.

  • ארגן יחד עם ילדך מקום נוח, שקט ורגוע להכנת שיעורים.

  • זכור !  אתה ההורה של ילדך לא המורה שלו.

  • התעניין. שוחח עם ילדך על בית הספר, אל תחקור , אל תבקר ואל תבדוק אחריו.

  • המשך לשחק איתו ולקרא לו סיפורים. אל תפסיק פעילות זו כי הוא כבר "גדול".

  • אל תעביר מסרים למורה דרך הילד. אם יש לך מה לומר למורה, עשה זאת בעצמך.

  • אפשר לילד להתמודד לבד עם הכנת השיעורים. הוא מסוגל !

  • עזור לילדך לארגן את הילקוט, אל תעשה זאת במקומו.

  • עזור לילדך למצוא את מקומו החברתי. עודד אותו להזמין חברים וללכת לחברים.

  • שדר לילד שאין שופטים אותו על פי הישגיו הלימודיים. אוהבים אותו ללא קשר להצלחותיו הלימודיות או קשייו הלימודיים.

 

 

המעבר המשמעותי מגן לכיתה א' מצריך מילדינו להגיע לשלב התפתחותי פסיכולוגי וביולוגי מתאים. בתור הורים, גם מאיתנו נדרשת מיומנות בכדי לצלוח את המעבר ולסייע לילדינו להגיע מוכנים ושמחים לכיתה א'.

 

כמו כול אימא גאה, עם סימפטומים של אימא פולניה גם אני חששתי משינויים ומעברים. במשך הזמן למדתי להתגבר על זה ולקבל את השינויים כחלק ממשהו מאוד יציב ודינאמי באותה עת שנקרא החיים. שהבן הגדול שלי עלה לכיתה א' הייתי זקוקה לשבוע חופש, הבית שלי היה בהקפאה, אי אפשר היה לתכנן או לקבל החלטות נוספות, דמיינתי אינסוף תרחישים אופציונאליים, שעלולים להתרחש - מינימום סרט אימה. בדיעבד זה נראה לי חלק מהחיים, עיגול קטן ואולי אפילו משעשע, אז לא חשבתי כך.

 

יש משהו במעבר לכיתה א,' כמו שיש משהו במעבר לחטיבה, לתיכון, לצבא או לחתונה. אנו האימהות מסרבות לקבל שזה חלק מ.. מבחינתנו הילד שלנו, הפרטי, האישי, הרגיש מידי, העדין מידי, הפחדן מידי ובקצור הדגש על המידי עושה שינוי. אבל מי שבאמת עושה שינוי זה אנחנו, ואנו עם כול הכבוד ויש הרבה כבוד, אצלנו הכול היה אחרת, (אבל מי עושה השוואות?), הכול היה בקטן, קרוב לבית. המורה במקרה הטוב הייתה השכנה באותו רחוב, במקרה היותר טוב הייתה קרובת משפחה, הייתה משמעת, היה כבוד למורים היינו תמימים. היום בשונה מבעבר (דגש על העבר), הכול אחרת, היום אנו "בעידן המוכנות", מוכנות לבגרויות, מוכנות לצבא, מוכנות לפסיכומטרי ומוכנות לכיתה א'. כיום, בגן חובה מלמדים את ילדינו לקרוא לכתוב, אנגלית, מחשב, אינטרנט, פספסתי משהו?

 

כיצד נוכל להפיג את המתח והחרדה?

 לראות את המעבר (לכיתה א'), כעוד אחד מיני רבים, זה מכניס לפרופורציה. ילד שההורים שלו במתח חש בזה וככול הנראה מושפע מזה,כאשר אנו מתייחסים "לאירוע" בצורה טבעית, גם (אם מרגשת מאוד), לילד יותר קל להסתגל.

לדבר על זה, לתת לילד לגיטימציה להביע את רגשותיו גם אם הם כוללים, פחד, ואי נוחות. ההורה יכול לספר לילד על המעבר לביה"ס כפי שהוא חווה (מתקבלים רק סיפורים משעשעים).

ללכת עם הילדים את המסלול לביה"ס עוד בחופש הגדול, הילד ירגיש יותר בטוח שהוא יודע לאן הוא הולך, ואיך בית הספר נראה, אפשר ליצור עם הילד מסלול הליכה על גבי דף נייר ולשלב את הפאן היצירתי.

לברר האם יש ילדים בסביבת המגורים/ בבנין, שהולכים לאותו ביה"ס ואף לאותה כיתה ולנסות ליצור קשרים עוד במהלך החופש.

 המעבר לכיתה א'' אומנם מתחיל ב-1 לספטמבר ,אבל הוא תהליך של שנת הסתגלות למערכת, שלהם וגם שלנו (אם זה ילד בכור),אפשר לפזר את "הדאגה" לאורך כול השנה, ולהפוך אותה להתעניינות, לתמיכה, למעורבות. לא צריך לרכז הכול ליום הראשון זה יותר אפקטיבי.

מוכנות לכיתה א' – מהי?

מוכנות לכיתה א' כוללת מספר מרכיבים הקשורים בהתפתחות מוטורית, קוגניטיבית, רגשית וחברתית. כל אלו יחד מאפשרים להחליט באם הילד בשל למעבר מהגן, בו מתבצעות פעולות חווייתיות בעיקר, למסגרת בית ספר בה מתקיימות פעילויות פורמאליות של למידה.