הילד הזה הוא אני- מצפן להורים 

​

1. מאפייני לקויות למידה והפרעות קשב

2. הזיקה בין הפרעות קשב להפרעות אחרות

3. הורות מורכבת – דרכי התמודדות וסמכות הורית

הורים יקרים !

מי מאתנו שהתברך ביותר מילד אחד, סביר שהכיר מקרוב ילד עם הפרעות קשב ו/או קשיי למידה. ילד שעשוי להיות נבון ביותר אך בכל זאת מתקשה. עם המעבר ליום לימודים ארוך, התגברות הגירויים, הקצב והדרישות להצטיין, גדל יותר ויותר מספר התלמידים המתקשים לעמוד בציפיות.

בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה עשויות לבוא לידי ביטוי בתסמינים קיצוניים של גיל ההתבגרות ובקשיים חברתיים. בגלל הקשיים שבדרך כלל אינם מטופלים, מתבגרים אלה מוּעדים, יותר מאחרים, להתמכרויות ולהתנהגות עבריינית. תפקיד ההורים והמורים הוא להיות שם בשבילם כל העת.

מידע זו, המוגש לכם, כולל מידע על מאפייני לקויות למידה והפרעות קשב, הקשר בין הפרעות קשב להפרעות אחרות והצעות לדרכי התמודדות.

אנו מקווים שעיון במסמך זה יעלה נקודות למחשבה ומענה לשאלות עמם אתם מתמודדים.

בכל שאלה שתעלה – דלתנו פתוחה בפניכם !

                                                                           

מאפייני הפרעות קשב ADD

 

1. חוסר תשומת לב לפרטים קטנים, המובילים לביצוע קלוקל ושגוי גם בפעולות פשוטות.

2. קושי בשמירה על ריכוז לאורך זמן.

3. איבוד העניין במהלך ביצוע מטלה, משחק, לימוד וכדומה.

4. דחיית ביצוע פעולות באופן כרוני.

5. חוסר יכולת ארגון וניהול זמנים.

6. הסחת דעת מגירויים סביבתיים שונים באופן קבוע.

7. נטייה לפזרנות ושכחנות.

 

מאפייני היפראקטיביות ADHD

 

1. נטייה לפעלתנות יתר לאורך כל שעות היממה.

2. חוסר מנוחה וחוסר שקט.

3. דיבור אינטנסיבי ומהיר (ברוב המקרים עלול לגרום לבעיות שפה ודיבור בעתיד).

4. קושי להעמיק פעולה או להתמקד בדבר אחד בכל פעם.

5. דחף "לקפוץ" ממשימה למשימה, ללא השלמת המשימות השונות, או לחילופין, ביצוע קלוקל של המשימות השונות.

 

אז מה מאפיין את חוויית ההתבגרות אצל ילדים עם קשיי קשב וריכוז?

מתבגר כזה מאופיין לרוב באימפולסיביות בולטת, בטווח קשב קצר ובסף תסכול נמוך. הוא מתקשה להמתין לתורו, לשתף אחרים או לעכב תגובות, ועלול להיחשב בעיני הסביבה כחוצפן ובוטה. קשיים אלה יגרמו למתבגר חיכוכים רבים עם בני גילו, כמו גם לנטייה להסתבך במריבות ובקטטות, ובמקרים קיצוניים אף לדחייה חברתית. חוויית הקושי החברתי והמיעוט באינטראקציות חברתיות חיוביות, עלולים להוביל את המתבגר לתחושת ערך עצמי נמוכה ואף לדיכאון וחרדה.

מתבגרים עם ADD (בעיית קשב ללא היפראקטיביות) מאופיינים בנטייה להסתגרות ולהימנעות מקשר עם הורים וחברים. היא מונה קשיים נוספים, האופייניים גם למתבגרים עם ADHD (בעיית קשב עם היפראקטיביות): שיבושים בשעון הביולוגי ובתהליכי יקיצה ושינה, קשיים בניהול זמן ובארגון סדר היום, קושי במעברים מהבית לבית הספר, מוסחוּת, קשיים במיקוד ובפיצול הקשב ופגיעה במערכות הזיכרון ובשליטה העצמית.

בריחה מהכאב ומהקושי

חוויית הפער, בין ההישגים הלימודיים והחברתיים שהמתבגרים שואפים אליהם לבין הישגיהם בפועל, היא שמעצימה את הקשיים. בעיית הוויסות אצל מתבגרים עם ADHD מובילה לכך, שהגורם השולט בהתנהגותם ובבחירותיהם הוא הדחף המיידי, ולא ביקורת המציאות. הקשיים בתחום החברתי דוחפים את המתבגרים הללו להשתייך לחבורת מורדים סוערים, והימצאותם יחד מסכנת אותם עוד יותר. השתייכות כזו מאפשרת להם בריחה מהכאב אל סביבות, המספקות ריגושים בעוצמה אדירה, וכך גם לשימוש בחומרים מרגיעים זמנית, כמו אלכוהול וסמים, הממתנים את הכאב הנלווה ללקות. התנהגויות פרועות ואנטי חברתיות הן ביטוי לתחושת אי השייכות של המתבגר, במטרה להשיג לכאורה שליטה במצב.
על אף האמור, טיפולים מתאימים, רגשיים-התנהגותיים, חינוכיים ותרופתיים, בעיקר אם החלו לפני גיל ההתבגרות – מפחיתים מאוד את כל הסיכונים שהוזכרו.

התפקיד של ההורים

התסמינים אצל מתבגר עם בעיית קשב משפיעים על בני משפחתו. מצבי רוח, התנהגות סוערת, ירידה בלימודים והתנהגות מסוכנת משליכים על כל הדרים בבית. כמו כן, התוקפנות וההתנהגות הלא מתאימה מכוונות לעתים כלפי בני המשפחה הקרובים.

כיצד ניתן לסייע למתבגר עם בעיות קשב ולבני משפחתו?

מבוגרים רבים נוטים להיבהל ולתפוש את התחפושת הזמנית של המתבגר כסופית וטוטאלית. כל תחפושת מאפשרת פן אחר בהזדהות, אך אין זה אומר שהמתבגר יאמץ אותה. אחת הדרכים החשובות, למנוע הידרדרות, היא לא להתייחס לכל תחפושת כאילו היא מוחלטת. אם נזדעזע או נתפעם מפן אחד, מתחפושת מסוימת, אנו עלולים לתקוע או להסלים את ביטויי המרד. כהורים, מורים ואנשי מקצוע, תפקידנו הוא לאפשר מרד בגבולות של שמירה. באמצעות הגבול, המבוגר מזמין את הנער להתפרץ עליו, אך בכך הוא גם יוצר מרחב חיכוך ערכי, שבו מתקיים ערוץ הידברות עם המתבגר. באופן כזה הוא מגביר את נוכחותו כמבוגר משמעותי וכמושא להזדהות. באמצעות ויסות הנער אנו מסייעים לו לבנות גבולות פנימיים, שינחו את דרכו בעתיד.

הקפדה על גבולות, אי-הימנעות מעימותים, והקניית אסטרטגיות של ניהול זמן וסדר יום מול המטלות הרבות, המצופות מהמתבגר בתחומים שונים, הינם האמצעי הנכון להתנהלות בחיי היום יום. בעמותת מיט"ל אנו מאמנים את הנער לגבולות וניהול זמן נכון בכדי להתמודד עם מטלות היום יום וחובותיו.

אי שקט, תסכול ותחושת נחיתות, גורמים למתבגר לפרוק את תסכוליו בעוצמה רבה בבית. עובדה זו מעצימה את הקשיים של ההורים ויוצרת מערכת רגשית טעונה מאד.
הדרכת הורים קבוצתית או פרטנית עשויה לסייע באופן משמעותי להצבת גבולות, החיוניים לביטחונו ולהתפתחותו של המתבגר. העימות מול המתבגר הכרחי וחיוני להתפתחותו התקינה, בעוד הימנעות מעימות מותירה אותו תלוש ומוחלש. למעשה, העימות פותח ערוץ הידברות בנושאים טעונים ומאפשר למתבגר לעבד את הקונפליקט מול המבוגר ולבנות בעתיד גבולות פנימיים מווּסתים.

התפקיד של המורים

על מנת שתתאפשר התמודדות ראויה עם הבעיה, מומלץ לערב אנשי מקצוע, ובכלל זה את מערכת החינוך. בקרב הורים נפוצה הדעה כי המורים מעוניינים רק בשקט ולכן לוחצים על מתן תרופות. אולם גילינו, במחקר ומהתנסות קלינית, כי על פי רוב ברגע שמשתפים את המורה/היועצת/הפסיכולוג ישנה היענות ונכונות לסייע. הקלות, התאמות וסיוע במישורים שונים נפוצים מאוד כיום, ואם זה לא אפשרי תמיד אפשר לחשוב על מסגרת אחרת, תומכת ומכילה, שמתאימה יותר למתבגר עם בעיות קשב. במתבגרים עם בעיה מהסוג הזה העיקרון הוא פשוט: האפשרות של 'להניח לילד להתמודד לבד' אינה קיימת. ככל שזה קשה, המבוגרים חייבים למצוא את הדרך המתאימה, לתמוך, ללוות ולא לוותר.

להלן מספר נקודות שכדאי להתייחס אליהן כאשר מבקשים לשוחח עם הילד בפעם הראשונה על כך שאובחן עם הפרעת קשב וריכוז:

1. תזמון

קודם כל, מומלץ לדבר עם הילד על זה כמה שיותר מוקדם, ואפילו מיד עם קבלת האבחון. הילד ודאי מבין שמשהו קורה, בין התור לרופא והאבחונים השונים. אז במקום לתת לילד לדמיין ולתהות מה לא בסדר איתי – שתפו אותו בתהליך ואפשרו לו להיות חלק ממנו. למעשה, מהרגע שבו מתקבל אבחון, אפשר להתחיל לקיים שיחות עם הילד על הפרעת הקשב והריכוז שאתה הוא מתמודד. כמובן, כל שיחה צריכה להיות מותאמת לגיל ולרמת ההבנה של הילד, אך הפיכתו לחלק פעיל בתהליך תאפשר לו להרגיש כבר מהנקודה הזו שיש לו גם שליטה במה שקורה בחייו.

נסו לתזמן את השיחות לזמנים שהילד לא עסוק או שקוע בדברים אחרים, כדי שתצליחו לתפוס את מלוא תשומת לבו. השתדלו לעשות זאת בזמן שגם לאחר השיחה הילד יהיה בקרבתכם כך שאם יהיו לו שאלות נוספות יוכל להעלות אותם אתכם. חשוב להשאיר את ערוץ התקשורת פתוח.

מה כן להגיד?

• "עכשיו שאנו יודעים שיש לך הפרעת קשב וריכוז, אפשר לעבוד ביחד כדי לשפר את הדברים בבית וגם בבית-הספר".

• "תזכור – יש לך חלק חשוב בהצלחה שלך בבית, בבית-הספר ובחיים בכלל!"

מה לא להגיד?

• "אתה צריך ללמוד עוד על הפרעת קשב וריכוז!"

     זה התפקיד של ההורים, המורים וכל שאר המבוגרים.

2. שימו את זה בפרופורציה

עזרו לילדכם להבין למה מתייחסת הכותרת "הפרעת קשב וריכוז", ולמה היא לא מתייחסת. חשוב גם להעביר את המסר, שזה לא קשור ליכולת או לפוטנציאל שלו, שזה לא כשל ושזה בוודאי לא קובע את היכולת שלו להצליח בחיים.

אפשר לספר על אנשים ידועים, מצליחים ויצירתיים במיוחד, שגם להם יש הפרעת קשב וריכוז. לדוגמה מסופר שלוולט דיסני יש הפרעת קשב וריכוז, למייקל פלפס, השחיין האולימפי הטוב בעולם, לג'ים קארי השחקן והקומיקאי, וגם אצלנו בארץ יש דמויות ציבוריות ידועות כמו אברי גלעד, יאיר לפיד ועוד.

מה כן להגיד?

"יש הרבה אנשים שמתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז! אתה לא לבד בזה…"

אם ילדך נוטל תרופות, עדיף לא לעשות מזה ענין. יש ילדים שעובדה זו מביישת אותם בפני חבריהם, ומעדיפים שאחרים לא ידעו מזה. בהחלט אפשר לכבד את רצון הילד כאן ולחזק את השאיפה שלו להתחבר לחברים על סמך הדומה ולא השונה.

מה לא להגיד?

"הפרעת קשב וריכוז זה מי שאתה". במקום זה המסר שטוב להעביר הוא ש"ADHD הוא רק חלק ממי שאתה. זה לא מגדיר מי אתה כבן אדם או מי תהיה כשתגדל".

3. הפרעת קשב וריכוז זה גם לא תירוץ

נושא בפני עצמו הוא כיצד לשוחח עם ילדך, על האופן שבו הוא מתמודד עם הפרעת הקשב והריכוז, ולעזור לו לפתח אסטרטגיות וכלים כדי להתמודד בצורה בריאה ולהצליח במשימות ובמטרות שהוא שם לעצמו.

הרבה מאד מהאופן שבו הילד יתפוס את הפרעת הקשב שלו, והיכולות שלו להתמודד עם האתגרים והקשיים, שהם חלק מהחבילה, יבוא מהדרך שבה הוא רואה אתכם מתייחסים לקשיים.

האם אתם רואים כל קושי כזה כבעיה? או האם אתם יודעים לנסח את זה כאתגר, לגבש תכנית פעולה, ולבצע אותה מתוך סבלנות ואמונה בכוחות הילד להתגבר ולהתחזק?אפשר להזכיר כאן, לדוגמה, כי רצוי לקיים שיחות רצופות עם הילד לאורך שנת הלימודים בנושאים כגון: קשיי הריכוז שלו בכיתה, מה עוזר לו להתמודד עם הסחות דעת, איך אפשר להתארגן יותר טוב מול משימות ועבודות ללימודים וכדומה.

4. מטרת השיחה צריכה להיות לחזק את ילדך

המלצה חמה ממטפלים היא, שכל שיחה שאתם מקיימים עם ילדכם על הפרעת הקשב וריכוז – תפתחו אותה באמירה חיובית. רצוי לשבח את הילד. אפשר על משהו מהזמן האחרון, או על תכונה חיובית כלשהי שאתם רוצים להוקיר אותה. תחילת שיחה שכזו מעבירה את המסר, שגם אם מדברים על דברים קשים, הכל מתוך אהבה ואהדה לילד, ומתוך רצון לעזור לו לבוא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר שהוא יכול.

חשוב לשקף לילד את האמת, מבלי ליפות אותה או להתעלם מהאתגרים האמיתיים, הכרוכים בהתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז. עם זאת, בהחלט ניתן להכיר בנקודות המאתגרות ולהדגיש את היכולות והתכונות החזקות של הילד.

ככל שמתקדמים בעבודה עם ילד, שאובחן עם הפרעת קשב וריכוז, כך חשוב תמיד לאזן את השיחה אודות ההפרעה עם הכרה ביכולות של ילדך. ניתן לדוגמה להתחיל שיחה לפני תחילת שנת הלימודים בסקירת הצלחות שהיו לו שנה שעברה – אפילו בתחומים לא "לימודיים" בהכרח. לדוגמה, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, הרבה פעמים קולטים המון פרטים, שאחרים מפספסים. למשל במצבים בין-אישיים, הם לעתים מביאים תובנות מפתיעות, פשוט מכך שהם מקשרים בין ניואנסים ומבינים את השלכותיהם. ניתן לדבר בשבח גם על ההתקדמות שלו בתחומי העניין שלו – בין אם זה בבניית מודלים מלגו או כדורגל או חוג לאמנות.

מה כן להגיד?

הפרעת קשב וריכוז לא תיעלם או תיפתר מעצמה אבל אפשר לעבוד ביחד כצוות על הדברים שהכי מתסכלים את הילד.

למתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז יש המון רעיונות ומלאים בכוחות. הראו והסבירו לילדכם שהוא יכול להשתמש בזה לחיוב, ולתעל את האנרגיה שלו לכיוונים יצירתיים וטובים.

מה לא להגיד?

"יש לך הפרעה". אמירה כזו יוצרת תפיסת עצמי, של הילד את עצמו, כילד עם הפרעה.

אל תחכו שיעבור מעצמו

ישנה חשיבות רבה לאבחון ולטיפול העקבי בבעיה - הוא המפתח להתמודדות

לפעמים נוטים לדחות את האבחנה מתוך הנחה כי ממילא זה יעבור, אך הגישה הזו הוכחה כמוטעית. אבחון מוקדם, המוביל לטיפול מתאים, יכול למנוע סיבוכים וצרות בעתיד. מתן הדרכה, להורים ולילד, יכולים להכין אותם להתמודדות עם קשיי הגיל ולעזור למנוע נפילות מיותרות. מומלץ מאוד לשתף בגישה הטיפולית גם בני משפחה אחרים, כמו אחים, אחיות וסבים.

מחד, כולם מסכימים שלהדביק לילד תווית של "עצלן" עשוי לא רק לגרום לילד לא לרצות להשתפר בתחום זה, אלא אפילו ליצור מצב בו הוא מאמץ תפיסה זו לתוך התפיסה העצמית שלו, דבר שעשוי לגרום לנזק משמעותי וארוך טווח.

מאידך, במצבים מורכבים, כמו לדוגמה ילד שסובל מהפרעת קשב וריכוז ולא יודע זאת, הוא עלול לחשוב שהוא באמת פחות מוצלח מחבריו לכיתה. במצב כזה, כשמתקבל אבחון ברור שלילד יש הפרעת קשב וריכוז – עובדה זו יכולה מאד להקל גם על הילד וגם על המשפחה והבית-ספר, בכך שיודעים כעת להגדיר את הקושי, ומכאן הדרך לעזור להתמודד איתה בהצלחה יותר ברורה.

​